מדינת ישראל נ' פנדל'ה בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשת הנאשמים להתיר להם לחזור בהם מהודאתם.

כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום בגין ניהול עסק המשמש כחנות להכנה וממכר סט מזון אסייתי, הטעון רישיון, ללא רישיון כדין, לפי סעיפים 4, 14, 15, 16 ו- 17 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 ופריטים 4.2 א'-ג' ו- 4.6 לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), תשנ"ה-1995.

בישיבת יום 26.5.13 הודו הנאשמים 1-3 בעובדות המיוחסות להם בכתב האישום, כאשר בישיבה זו הנאשמים לא היו מיוצגים. על יסוד הודאתם זו הורשעו הנאשמים ונקבע מועד לשמיעת הטיעונים לעונש.

בישיבת יום 15.9.13 התקבלה הודעת הנאשמת 4 בכתב לפיה היא מבקשת להודות בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום, אך טרם נרשמה הודאתה בפרוטוקול הדיון. בישיבה זו נרשמה הערת ב"כ המאשימה כי הנאשמים 1-3 מבקשים לחזור בהם מכפירתם.

בישיבת יום 22.12.13 ייצג את הנאשמים עורך הדין רמי נוסל, ובישיבה זו עתר ב"כ הנאשמים לביטול הודאתם של הנאשמים.

לטענת הנאשמים יש להתיר להם לחזור בהם מהודאתם מאחר ומקור ההודאה בטעות ובאי הבנת משמעות כתב האישום. כמו כן ציין ב"כ הנאשמים כי מחדלי הרשות בתיק זה מחייבים הגשת בקשה לעיכוב הליכים ומתן הזדמנות לנאשמים לטעון למחיקת כתב האישום מטעמי הגנה מן הצדק. ב"כ הנאשמים ייחד את טיעוניו לנסיבות המיוחדות, לגישתו, בעניינה של הנאשמת 4, שלדבריו הודתה במיוחס לה בכתב האישום מבלי להבין משמעותו על אף שלא היתה בעלת מניות במועדים הרלוונטיים, מעולם לא עבדה בעסק ולא היתה במעורבות בו.

ב"כ המאשימה התנגדה לבקשה וטענה כי הנאשמים לא העלו כל נימוק ענייני שהוכר על ידי הפסיקה שמאפשר את החזרה מהודאתם. כן טענה ב"כ המאשימה כי הנאשמת 4 הודתה בישיבת יום 15.9.13 כי היא היתה רשומה כמנהלת של העסק במועד הרלוונטי, ואף שיגרה לבית המשפט מכתב במסגרתו היא מבקשת להודות בעובדות כתב האישום. לאור האמור טענה ב"כ המאשימה כי לא מתקיימות אותן נסיבות מיוחדות שהוכרו בפסיקה כמצדיקות להתיר לנאשמים לחזור בהם מהודאתם, למעט הצטרפותו של שחקן חדש לתמונה והוא בא-כוחם.

סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982 קובע כי "הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו". מכאן כי חזרה מהודיה טעונה קבלת רשות מבית המשפט, ומתן רשות זו מותנה בקיומם של נימוקים מיוחדים שיירשמו.

בפסיקה נדונה השאלה מה הם אותם נימוקים מיוחדים המצדיקים מתן היתר לחזרה מהודיה; בע"פ 5622/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4) 145 נקבע: "ככלל, נפסק כי היתר כאמור יהא מוצדק רק בנסיבות חריגות. אלו מתקיימות, למשל, כאשר מתוך מכלול הנסיבות מתעורר חשש ממשי שהנאשם הודה באשמה בניגוד לרצונו החופשי, או תוך שהוא אינו מבין את משמעות הודייתו [...] גישה המקלה יותר עם הנאשם הובעה על ידי השופטים א' גולדברג וש' נתניהו, בניגוד לעמדתו החולקת של השופט ת' אור, בגדרו של ע"פ 3754/91 מדינת ישראל נ' סמחאת, פ"ד מה(5) 798 (להלן - עניין סמחאת). לפי גישת הרוב אין להכביד על נאשם, שרצונו לחזור בו מההודיה אינו נובע מתוך תכסיס פסול אלא מטעם ענייני וכן. די בכך שהנאשם סובר כי טעה בשיקוליו בעת שהודה, ומטרתו היחידה היא כי תינתן לו ההזדמנות להוכיח את חפותו, בכדי שיותר לו לחזור בו מן ההודיה עניין סמחאת, עמ' 803-802). יש לציין כי בפסקי הדין שנזכרו לעיל, אשר החילו את הגישה המחמירה, דובר בנאשמים אשר ביקשו לראשונה לחזור בהם מהודיותיהם במסגרת הערעור, לאחר שהערכאה הדיונית גזרה את דינם. אכן, יש טעם רב בכך שרק בנסיבות נדירות יוּתר לנאשם לחזור בו מהסדר טיעון לאחר גזירת דינו, שאם לא כן הסכמתם של נאשמים להסדרי טיעון תהא למעשה מותנית בחומרת העונש שמוטל עליהם בדיעבד ב(ראו עניין פלוני, עמ' 579). אין אלה פני הדברים במקרה בו מבקש הנאשם לחזור בו מהודייתו עוד לפני מתן גזר הדין. בנסיבות כאלה קטן החשש שמא מדובר בתכסיס. על יסוד זה איבחן בית המשפט בעניין סמחאת את נסיבות המקרה שעמד לפניו לעומת אלו שבעניין פלוני (ראו עניין סמחאת, עמ' 801). הגישה המקלה יותר לגבי חזרה מהודיה מתבקשת כאשר הבקשה מוגשת לפני מתן גזר הדין. כמובן, שאף במקרה כזה אין להיעתר לבקשה באופן אוטומטי, אלא יש להתחשב ביתר הנסיבות"

בענייננו, בקשת הנאשמים 1-3 באה בטרם נגזר דינם. לכך אוסיף כי לאחר שעיינתי בפרוטוקול ישיבות בית המשפט מיום 14.4.13, 15.9.13 ו- 22.12.13 התרשמתי כי יש מקום להיעתר לבקשת הנאשמים. כפי שעולה מפרוטוקול הישיבה בה הודו הנאשמים 1-3 בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום, הנאשמים לא היו מיוצגים ולכן קיים חשש שמא לא הבינו את תוכנו. זאת בפרט כאשר קיימת אי בהירות לגבי העבירה המפורטת בכתב האישום, ומדברי ב"כ הנאשמים עולה כי יש בכוונתו להגיש בקשה לעיכוב הליכים ולמחיקת כתב האישום מטעמי הגנה מן הצדק נוכח מחדלי רשות נטענים ביחס למתן אישור להשכרת המקום לעסק שעה שלכאורה לא ניתן היה לקבל רישיון לעסק בעטיה של אי התאמה לשטח המינימאלי הנדרש להפעלת מסעדה.

לאור האמור, ולאחר ששוכנעתי כי אין מדובר בתכסיס פסול מצד הנאשמים – אני סבורה כי מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות להתיר לנאשמים 1-3 לחזור בהם מהודאתם.

אני מבטלת את הכרעת הדין מיום 26.5.13 הנוגעת לנאשמים 1, 2 ו-3.

נקבע להמשך דיון לכלל הנאשמים ליום 30/3/14 שעה 10:00.

ניתנה היום, כ"ד טבת תשע"ד, 27 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: